הדלקת נר
14/8/1994
14/8/1994
הדלקת נר
רון, בן אריה וחיה, נולד בד' בכסלו תשל"ז (26.11.1976) בבאר שבע. בן שני להוריו, אח לעמיחי, אודי, עדי ושי. הוא גדל בלהבים שמצפון לבאר שבע, למד בבית הספר "נתיבות יורם" ובבית הספר "יעלים", והמשיך לתיכון "מבואות הנגב" בקיבוץ שובל.
רון השתייך לחוג סיור של החברה להגנת הטבע וטייל במסגרתו ברחבי הארץ. הוא גם השתתף במפגשי נוער עם בני נוער מחוץ לארץ וקשר עימם קשרים, שהובילו להתכתבות רציפה עם רבים מהם.
רון אהב מאוד לעזור, והתחבר בקלות עם בני אדם ללא קשר עם גילם. הוא, למשל, היה בקשר מצוין עם רבים מבני שכבתו, אך גם עם הוריהם. רון היטיב להתבטא בעל-פה ובכתב וגם כתב לעתים שירה. את היצירתיות הבולטת שלו השקיע במכתבים, שכתב לידידותיו הרבות.
בכיתה י"ב נסע רון, במסגרת משלחת נוער, לביקור בפולין, במחנות הריכוז וההשמדה מימי השואה. הוא ניהל יומן מסע מפורט, ובו סיפר על הביקורים במחנות ועל התרשמויותיו העזות.
רון היה אכפתי, ערני ופעיל בכל מסגרת בה השתתף. היה צעיר רגיש, שהקפיד שלא לפגוע בזולתו וידע להודות בטעות וגם להתנצל. התנדב בקביעות למשמר האזרחי. בשעות הפנאי אהב לעסוק בספורט, לבלות מול המחשב ולצפות בסרטי וידאו.
לאחר סיום התיכון, עבד אצל קבלן חשמל וחסך כסף לטיול בחו"ל. ביום שזומן למבדקים לקורס טיס, נרצח על-ידי מחבלים.
ביום ראשון ז' באלול תשנ"ד (14.08.1994) בשעה 16:00 אחר הצהריים, ליד מחסום כיסופים בנגב, ירו מחבלים אל רכב ישראלי שבו נסעו עובדי קבלן החשמל. רון נרצח מכדורי המחבלים, ושלושה נוסעים נפצעו.
רון היה בן שבע-עשרה שנים וחצי במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין החדש בבאר שבע. הותיר הורים, שלושה אחים ואחות.
מדברים שנאמרו לזכרו ביום קבורתו: "החיוך שתמך בעת צרה, מבט העיניים שקפא במקום, הנפש התמה שנקרעה – בלי שהספקנו לאמר שלום".
אחרי מותו של רון הוציאו בני משפחתו ספר לזכרו – "כיסופים לרון".
במלאת עשרים שנה להירצחו של רון הפיקה המשפחה סרט זיכרון. הסרט, הנקרא "כיסופים לרון" ניתן לצפייה ביוטיוב.
אוהבים כואבים ומתגעגעים.אתה איתנו תמיד.
לנצח אחי, אזכור אותך תמיד 💔
הלוואי והיינו מכירים, יודעת שהיית מיוחד מאוד❤️
יהי זכרו ברוך
עצוב וכואב
יעל
בהרבה געגועים